ירושלים, עיר בעלת פוטנציאל ארכיטקטוני עצום, עדיין לא השכילה לאסוף את אוצרותיה ההיסטוריים והארכיטקטוניים ולשמר אותם בצורה ההולמת שכונות קסומות, בהן מבקרים מדי שנה תיירים מהארץ ומהעולם כדי לטעום מיופיין. במהלך העשור האחרון נהרסו מאות בתים היסטוריים ובתים ישנים וייחודיים בשכונות הותיקות כדוגמאת מוסררה, המושבה גרמנית, בקעה, קטמון הישנה, טלביה ורחביה ועוד.
למרות המצב הקיים, מדריכי תיירים אינם מתייאשים, ועל אף ההרס, הם מובילים לירושלים קבוצות מבקרים הנדרשות לנסות ולשחזר בראשן כיצד נראה היה מלון "קמיניץ" המוזנח והמתפורר, איזו אווירה אפיינה את שכונת ממילא ואיך נראה מלון "פאלאס" מבפנים (שכן כיום נותרה החזית בלבד) ובכלל איך התחברו השכונות והדרכים אל תוך העיר העתיקה דרך שער יפו.
מחיקת ההיסטוריה והמורשת הארכיטקטונית של ירושלים אינה תוצאה אקראית של כוחות השוק, אלא תוצאה ישירה של העדר מדיניות שימור בעיריית ירושלים במהלך העשורים האחרונים. בעוד שרשויות מקומיות בערים רבות בעולם מנתבות משאבים רבים לצורך שימור והחייאת העבר הארכיטקטוני וההיסטורי של העיר, עיריית ירושלים בוחרת למחוק אותו, על פי רוב לטובת הקמת "מפלצות" ארכיטקטוניות:
- במקום יצירת יחידת שימור רצינית, שתהווה זרוע מקצועית תומכת ובלתי מעורערת לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הועדה הנוכחית פועלות כגוף עצמאי העושה ככל העולה על רוחה.
- במקום להגן על פי חוק על הבתים ההיסטוריים של ירושלים העירייה בוחרת לא לערוך תוכניות שימור לשכונות הותיקות ולהסתיר מהציבור את רשימת הבתים הדלה שבכרטסת השימור.
- במקום להקים ועדת שימור המאוישת על ידי בעלי מקצוע, העירייה בוחרת לאייש את הועדה על ידי פולטיקאים ולהעמיד בראשה את אותו איש העומד בראש הועדה לתכנון ובניה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה