סיפורו של חלוץ

אני מניח שכמה מכם עוברים מדי פעם ע"י הבית הדו קומתי הנטוש ברח' הפלמ"ח 1, בפינת הרחובות שופן והנשיא:

(מבט מהרחוב)

(כניסה - שימו לב להודעה בענייני תכנון ובנייה...)

(כניסה אחורית)

הבית, שנמצא במיקום מרכזי על גבול קטמון הישנה, טלביה וקריית שמואל, מוקף צמחיה וכמעט ואינו נראה לעין העוברים והשבים. האם שאלתם את עצמכם פעם מי היה זאב זילברשטיין, ששמו מופיע על לוחית מתכת בכניסה לבית?

יש לכם הזדמנות לחזות בבית המיוחד הזה, לפני שישונה לבלי הכר. לפני כשנתיים הוגשה בקשה לשינוי מערך יעודי הקרקע, בניית בניין בן 5 קומות מעל קומה תת קרקעית, עקירת עצים, הריסת מבנה, גדר ומדרגות.

בעתיד הלא רחוק, הנוף המוכר לכם יראה אחרת. אז בפעם הבאה שאתם עוברים במקום, מוזמנים לעצור ולהסתכל.

דורון.

ומי היה זאב זילברשטיין (מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, עמ' 2938-2939):

זאב אליהו (וואלף) זילברשטיין

נולד בירושלים, כ"ח חשון תרמ"ד (סוף 1883).

לאביו משה בן-ציון (ראה בכרך זה) ולאמו דינה בת ישראל ליב וידמן

קבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבות בירושלים והשתלם בשפות.

נשא לאשה את צביה בת ר' אברהם רוקח (הרוקח של בית החולים "בקור חולים" בירושלים. ראה את הערך שלו, בכרך זה).

היה מזכיר ופקיד "בית חנוך עורים" בירושלים. בשנת 1914 נכנס לעבוד בעסק המשפחה. עזר לפתח את בתי המסחר, שנודעו אח"כ בשם הפירמה "האחים ר. את ז. זילברשטיין" ברחוב יפו בירושלים. הצליח לפתוח סניפים ביפו-ת"א ובחיפה.

מהראשונים שקבלו סוכנויות למכונות כתיבה מהפירמות י. רמינגטון - מונרד ועוד.

יחד עם אחיו ראובן עסקו בגאולת קרקעות מערבים. כל סביבת קטמון, השכונה קרית שמואל וזריביה בירושלים, נגאלו בזמנו על ידם.

חיבב את הבריות ונתחבב עליהם .גם בין הערבים ידע לרכוש לו ידידים ומוקירים, והודות לקשריו אלה עלה בידו לגאול את הקרקעות להרחבת הישוב העברי בירושלים.

נפטר בפרג (טשכוסלובקיה). כ"ו תשרי תש''ח (10.10.1947). גופתו הועברה לירושלים והובאה לקבורה בהר-הזיתים ביום י"ד חשון תש"ח (28.10.1947)

צאצאיו: ישראל, נחמה אשת יוסף מיוחס (מנהל מחלקת הנוער במחלקת החנוך הממשלתית), אליעזר,רחל אשת ישי (זייסי) סקולקין (עו"ד).